כל שנה לפני פסח, מעבר לנקיונות , סדר ומיון, אני אוהבת לעשות שינוי קטן בבית – כזה שמותאם לשינויים שעברו עלינו כמשפחה. יש שנים שהשינוי הוא גדול, כמו לידה, ויש שנים שהשינוי הוא קטן אך משמעותי – כמו מעבר ממיטת תינוק למיטת ילדים, ארגון של פינת עבודה, או אי חדש במטבח.

השנה הבכור שלי עולה לכיתה א' (איך הזמן טס!) ואני כבר מרגישה כמה הוא צריך שתהיה לו פינה משלו – למקום אישי, לסקרנות וללמידה שלו שמתחילה למלא את הבית.

ומה אצלכם?

אני מזמינה אתכם לשתף בשינויים שעברה המשפחה שלכם השנה ולחשוב ביחד מה הדיוק המושלם לבית בפסח הזה. לפעמים אפילו מדף קטן יכול לעשות את כל ההבדל.

בואו נחגוג ביחד את ההתחדשות שמביא איתו האביב!

הפוסט חוגגים את השינויים בבית לקראת הפסח הופיע לראשונה ב-דיה אדריכלות ועיצוב פנים.

מרי קונדו מסבירה בספרה איך רגשות האשמה הן הסיבה העיקרית לכך שקשה לנו לזרוק דברים שאנחנו לא צריכים
אנחנו מרגישים אשמים שטעינו. קנינו משהו לא נכון מתוך דחף רגעי, התפתנו למבצע. רצינו להיות מישהו שאנחנו לא
קיווינו שאולי בעתיד נהיה הבן אדם הזה או שנחזור להיות מי שהיינו בעבר

בתהליך הדיוק של עצמכם צריך להיות מאד כנים, להתעלם המסברים רציונלים וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו
זו הסיבה שאני כל כך מתחברת לשיטה הפשוטה של סוד הקסם היפני בה אנו אוחזים בכל פעם חפץ ומנסים לבחון האם אנחנו  SPARK OF JOY   מרגישים
ניצוץ של שמחה. זה רגש שקשה להסביר ויודעים לזהות טוב יותר ככל שמתרגלים את השיטה. ברגע שמשהו מעלה בכם רגשות אשמה – אין בנו מקום לניצוץ הזה ואנחנו יודעים את התשובה מייד. כל שנשאר הוא להשלים עם ההבנה

מה שמרגיע בדבריה הוא שהפריטים שאנחנו זורקים לא נקנו לחינם. תקראו לזה שכר לימוד של השיעור הכי חשוב שתרכשו בחייכם. החפצים שרתו חלק בתהליך החיפוש והלמידה העצמית שלנו, גרמו לנו להבין מה אנחנו לא אוהבים ולצמצם בכך את המקומות שבהם אנחנו מחפשים את עצמנו. עם ההבנה הזאת יותר קל להסתכל עליהם, לוותר לעצמנו קצת על הטעויות שעשינו ולהפנים את השיעור. להגיד לחפץ תודה שעשה את תפקידו ולהעביר אותו הלאה

הרי כולנו קונים יותר ממה שאנחנו צריכים באמת. אנחנו חיים בעידן של עושר ושפע ופיתויים. תמיד יש מבצע שיגרום לנו לחפש פריט נוסף שנוכל לקבל בחצי מחיר. אל תכעסו על עצמכם יותר מידי.  ברגע שתדעו מי אתם יותר טוב ותעברו את התהליך הזה יהיה קשה יותר לפתות אתכם

הפוסט רגשות אשם בסידור הבית הופיע לראשונה ב-דיה אדריכלות ועיצוב פנים.

כלפי חוץ זה נראה כאילו כולנו נאלצנו לעצור את החיים לתקופה. ההתפתחות, ההתקדמות המקצועית והחברתית שלנו נאלצת להמתין לימים בטוחים יותר וכולנו מחויבים להשתבלל כלפי פנים או להמתין, ישנים, עד שנוכל לצאת מהמערה

כשכל זה התחיל חשבתי שזו הזדמנות טובה – אנשים בבתים שלהם, חלקם אולי ירצו עצות בסידור ושיפוץ הבתים והחללים שבהם הם יבלו כל כך הרבה.
מהר מאד הבנתי שהעסק יצטרך לחכות.
זה לא זמן לפנות החוצה אלא זמן להתרכז כלפי פנים ולהתכנס איש איש בביתו.

כמה שבועות אל תוך הסגר, אני מבינה שאני לא בהכרח עוצרת
יש סדר חיצוני ויש סדר פנימי  – בדרך כלל הם קשורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני

במקצוע ובחיים שלי אני עסוקה לרוב בכיוון אחד – הסדר החיצוני שיוצר שינוי או סדר פנימי
הכיוון הזה פשוט, יש לו כללים שאפשר ליישם והשינוי הפנימי שמגיע בעקבותיו גורם לאושר גדול וסיפוק מיידי
או כמו שמציגה מרי קונדו בספרה -"ברגע שהחלל שלכם נקי ופנוי מחפצים שאינכם צריכים, אין לכם ברירה אלא לבחון את החלל "הפנימי שלכם

והנה עכשיו הרבה מאיתנו חווים את הכיוון ההפוך של המשוואה – השקט יותר, המובחן פחות, זה שאת תוצאותיו עדיין אי אפשר לחוש תמיד ומצריך סבלנות ואמונה – הוא קשה ליישום ודורש אומץ והתבוננות פנימית –  אבל הוא חשוב לא פחות.
הסדר הפנימי שמביא לשינוי חיצוני
אולי ברגע שנבחן את החלל הפנימי שלנו, את סדר העדיפויות שלנו בחיים, את המצב שאנחנו נמצאים בו היום לעומת מה שאנחנו רוצים להיות אולי בעתיד או היינו בעבר, נפנה רגשות שמעמיסות עלינו ומפריעות לנו לדעת מה הם הדברים שגורמים לנו לניצוץ של  שמחה או לראות מהו הכיוון הנכון להתקדם בו

לפני הקורונה סיימתי חופשת לידה ארוכה. מתרגשת להתקדם "לחזור לעצמי" לפתח את עצמי ועוד לא בטוחה לגמרי לאיזה כיוון. רק עם תחושה שאני צריכה להתקדם, לצאת, לפגוש אנשים. 
חיפשתי בהרבה כיוונים, חשבתי שזו ההזדמנות שלי לפרוץ בכל הכוח אבל תמיד כשהיתה לי הזדמנות הרגשתי שאני לא מסוגלת להתחייב אליה.
עכשיו אני מבינה שאני עוד לא מוכנה לצאת מהמרחב הקסום שהיה שלי מאז הלידה.
הקורונה בעצם נתנה לי לגיטימציה להשתבלל עוד קצת ולשתף איתי בקונכיה גם את בן הזוג. הבנתי שזה לא חוסר רצון  להתחייב .אלא שזו מחויבות אחרת שאני עוד לא מוכנה לשחרר. וכתוצאה מההבנה הזאת כעסתי על עצמי פחות 

אז בפסח הזה לא עשיתי את השינוי הקטן השנתי שתכננתי בבית. ולא "התקדמתי" בבניית העסק שלי. או מצאתי את הכיוון שלי. ולא פרסמתי פוסט. ולא הרווחתי כסף.
אבל עשיתי כמה צעדים פנימיים לעבר עצמי ואני בטוחה שהם יבואו לידי ביטוי חיצוני בצורה מדויקת יותר מתי שהוא בזמן הקרוב

​ 

הנה כמה דברים טובים שכן עשיתי

מילאנו את המרפסת בפרחים

חזרתי לצייר. המון

משכתי עוד קצת את חופשת הלידה. בלי רגשות אשמה 

הפוסט עיצוב בתקופת הקורונה הופיע לראשונה ב-דיה אדריכלות ועיצוב פנים.